<h1>שו"ת הרמ"ה סימן ש"ח</h1>
<h2>דף סג:</h2>
ראובן ושמעון השלישו משכונות ביד לוי על מנת שילכו לדין בקנו וקנין זה מזה לעשות כל מה שיאמרו הדיינים והמסרב מדברי הדיינים חברו יזכה במשכונו וגם השליש הקנה שאם יסרב אחד מהם שיתן לחבירו משכנו ובתוך כך שהלכו לפני הדיינים הוצרך לוי השליש מעות ונטל משכון של שמעון למשכנו וללוות עליו ונפל ממנו בדרך ונאבד ועכשיו תובע שמעון משכונו ולוי רוצה לפורעו אבל אינו יודע כמה היה שוה ואומר ששמעון ישבע כמה היה שוה ושמעון משיב המשכון היה של גוי שמשכנו לי ואיני יודע שויו אלא הגוי נשבע לי כמה היה שוה ומה שאפרע לו תפרע הדין עם שמעון או לאו. כך ראינו שמה שטוען השליש לשמעון השבע לי בדין הוא טוען שאם היה ברור לו כמה היה שוה נשבע ונוטל ועכשיו שאין ברור לשמעון כמה היה שוה ואומר לשליש שיפרע לו על פי הגוי אין ממש בדבריו לפי שאין מוציאים ממון על שבועה ועדות של גוי ואסור לקבל שבועה מן הגוי משום שנאמר ושם אלהים אחרים לא תזכירו לא נאמר אלא לא תזכירו שלא תגרום להזכיר שם עבודה זרה הילכך ילך שמעון ויתפשר עם הגוי במה שיוכל והשליש הואיל ושלח יד בפקדון ונאבד בפשיעתו יפרע לשמעון כל הפסדו.
